אי פוריות מוגדרת, כ 12 חודשים בהם נעשו ניסיונות להרות, אשר כשלו. אי הפוריות יכולה להיות ראשונית, במקרה שלא הושג הריון מעולם או משנית, במקרה והושג הריון בעבר גם עם הוא הסתיים שלא בלידה, קרי, הפלה יזומה או ספונטנית ו/א הריון חוץ רחמי. בזוגות עם אי פוריות משנית הפרוגנוזה הינה טובה יותר. כ 40% מהזוגות סובלים מאי פוריות האישה וכ 40% סובלים מאי פוריות זיכרית. ב 20% מהזוגות הנותרים קיימת בעיה משולבת. אי פוריות האישה הינה לרוב הורמונלית או מכנית. במידה ואנו לא מאתרים כל בעיה במהלך הליך הברור אנו מגדרים את הזוג כסובל מאי פוריות בלתי מוסברת.
פוריות האישה וגיל. גיל האישה הינו הפקטור החשוב ביותר. הירידה בפוריות מתחילה כבר בגיל 30 שנה. ברם, בגיל 35 שנה קיימת ירידה משמעותית אשר מתעצמת משמעותית מגיל 40 שנה. בגיל 45 שנה השגת הריון עצמוני הינו דבר נדיר ביותר. הירידה בפוריות האישה עם עלית הגיל הינה בעיקר בשל ירידה ברזרבה השחלתית, קרי, כמות הביציות וזאת במקביל לירידה באיכות הביציות. כמו כן, קיימת עם עלית הגיל עליה בשכיחות מחלות מין ודלקות חריפות באגן, ניתוחים אגניים בשל ציסטה שחלתית, הריון חוץ רחמי או ניתוח קיסרי, מחלת האנדומטריוזיס הכרונית, קמלות מוקדמת (לפני גיל 40 שנה), משקל יתר והשמנה ומחלות כרונית אחרות כגון סכרת.
הרזרבה השחלתית. השחלות הן מקור יצור הביציות וההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון אצל האישה. כל אישה נולדת עם מספר קבוע של ביציות, כ- 1- 2 מליון. למעשה, כבר בחודש השביעי להריון יש לעובר ממין נקבה כ- 6 מליון ביציות. אולם עד הלידה נעלמות כ- 80% מהביציות ועד השלב של בגרות מינית נשארות כ- 400 אלף בלבד. לכאורה נראה שמספר כזה מספיק לכמה גלגולי חיים, אך למעשה עד שאישה מגיעה לגיל הקמלות (51 שנה בממוצע) לא נשארות בגופה ביציות כלל, ואז מתרחשת הפסקת הוסת. בין ההגעה לבגרות המינית ועד להפסקת הוסת, אישה מבייצת בממוצע כ- 400 פעם בלבד, אולם בכל חודש של ביוץ יעלמו כמה מאות של ביציות. תהליך זה בו הביציות עוברות ״מוות טיבעי״. התהליך הינו דומה למרוץ, שבו רבות מתחילות לרוץ, אבל רק אחת תגיע לקו הסיום – זו הביצית שמבייצת וכל השאר נעלמות בדרך. את הרזרבה השחלתית ניתן לנסות ולהעריך באמצעות בדיקות הורמונאליות ובדיקת אולטראסאונד.
בדיקת דם של רמת הורמון הזקיק, FSH. ההורמון מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ותפקידו של ההורמון הינו לעודד צמיחת זקיקים בשחלה ואת בחירתו של הזקיק ״הנבחר״. את רמת הורמון הזקיק יש למדוד בין היום השלישי לחמישי של הווסת בו רמתו הינה הנמוכה ביותר. רמה גבוהה של ההורמון הינה ביטוי לירידה ברזרבה השחלתית, קרי, קיים מתאם הפוך בין רמת הורמון הזקיק לכמות הביציות.
בדיקת דם של רמת ההורמון האנטימולריאני, AMH. ההורמון מופרש מהזקיקים השחלתיים הקטנים (אנטרליים) אשר נמצאים בשלבים ראשוניים של ההתפתחות. בדומה להורמון הזקיק תפקידו של ההורמון האנטימולריאני הינו לעודד צמיחת זקיקים בשחלה ואת בחירתו של ״הזקיק הנבחר״. קיים מתאם ישיר בין רמת ההורמון לכמות הביציות בשחלה. קרי, ככל שרמת ההורמון האנטימולריאני גבוהה יותר כך מספר הזקיקים בשחלה רב יותר. יתרונה של הבדיקה שניתן לבצעה בכל שלב של המחזור.
מדידת הזקיקים האנטרליים באולטרהסאונד, AFC. זקיקים אנטרליים הינם בקוטר של כ 2 עד 5 מ״מ ובתוכם חלל. בשל עובדה זאת, ניתן לראותם בבדיקת אולטראסאונד. הבדיקה מתבצעת בתחילת החודש מיד לאחר קבלת הווסת. קיים מתאם ישיר בין מספר הזקיקים לרזרבה השחלתית. קרי, ככול שבבדיקת האולטראסאונד ניצפים יותר זקיקים כך הרזרבה השחלתית יותר גבוהה.
אי פוריות הורמונאלית
הפרעות ביוץ מהוות כ 15 עד 20% מהסיבות לאי פוריות בכלל וכ 40% מאי פוריות האישה. הפרעות בהליך הביוץ יכולות להתבטא בהעדר מוחלט של הביוץ והעדר ווסת או בביוץ לא סדיר עם מחזור לא סדיר. הסיבה השכיחה ביותר הינה תסמונת השחלות הפוליציסטיות, כ 80%. הפרעות הורמונליות אחרות הגורמות להעדר ביוץ הינן הפרעות בבלוטת יותרת המוח (פרולקטין, טירואיד), ההיפותלמוס (העדר הורמונים מוחלט, אנורקסיה נרבוזה, תסמונת קלמן, סטרס) או השחלה (כשלון שחלתי).
מחזור סדיר מופיע כל 24 עד 35 יום. מחזור בין 28 ל 30 יום לרוב תומך בביוץ סדיר. הליך המחזור הויסתי והביוץ מושפעים מאוד מתהליכים שונים בחיים כגון: מעבר מגורים, משברים בזוגיות, עבודה אינטנסיבית, אבדן אישי ולימודים קשים.
ניתן לאבחן ביוץ ע״י השגת הריון, מדידת חום השחר, מדידת רמת הורמון הפרוגסטרון, מדידת רמת הורמון הביוץ ומעקב זקיקים באולטראסאונד.
אי פוריות מכנית
על מנת להשיג הריון דרוש להתקיים מפגש בין הביצית לתא זרע בנוכחות חלל ורירית רחם תקינים המאפשרים השרשת העובר. מכאן, שכל חסימה במעבר של תא הביצית או הזרע עשויים למנוע מפגש זה ולגרום לאי פוריות מכאנית. לדוגמא, בחצוצרות או באגן הנגרמות מתהליך דלקתי כמו מחלות מין דלקתיות (כלמידיה וגונוריאה) או בתר ניתוחיות (ציסטות והריון חוץ רחמי). הפרעות מכאניות בחלל הרחם עשויות להיות תוצאה של הדבקיות, פוליפ או שרירן.
האבחנה יכולה להתבצע בעזרת בדיקת אולטראסאונד בה ניתן לאבחן פוליפ או שרירן בחלל הרחם וכמו כן מומי רחם כגון רחם דו קרני. את החצוצרה לא ניתן לאבחן למעט במקרים של הצטברות נוזל הנקרא הידרוסלפינגס. יתרונותיה של הבדיקה הינם בכך שהינה זמינה, אינה פולשנית ואינה מלווה בכאב.
צילום רחם הינה בדיקה ותיקה ומהימנה המשמשת להדמיית חלל וצוואר הרחם, החצוצרות והאגן. חסרונות הבדיקה הינם בכך שהבדיקה אינה נעימה, קיים שימוש בחומר ניגוד שהינו יוד ולעיתים עשויה להיות רגישות, מאחר ומתבצע שיקוף קיימת חשיפה לקרינה במינון נמוך וכמו כן, יש לבצע במועד מסוים, עם תום הוסת.
היסטרוסקופיה הינה בדיקת הבחירה לאבחון הפרעות מכאניות בחלל הרחם. הבדיקה מתבצעת בעזרת ההיסטרוסקופ שהינו מכשיר אופטי בקוטר של מספר מילימטרים ומחובר מצידו האחד למצלמה ומצידו השני למסך. במהלך הפעולה מוחדר המכשיר דרך תעלת צוואר הרחם אל חלל הרחם תוך הזלפת תמיסת מלח פיזיולוגית וכך ניתן להדגים את תעלת צוואר הרחם, חלל הרחם ופתחי החצוצרות. לרוב הבדיקה מתבצעת ללא הרדמה. בעזרת בדיקה זו ניתן לאבחן המצאות של הדבקיות, פוליפ או שרירן בחלל הרחם. כמו כן, מומי רחם, כגון, רחם חד או דו קרני ומחיצה בחלל הרחם.
לפרוסקופיה הינה בדיקת הבחירה לאבחון וטיפול באי פוריות מכאנית על רקע של פתולוגיות באברי האגן, קרי, רחם (הסרת שרירנים), חצוצרות (כריתת הידרו וסקטוסלפינגס), שחלות (הוצאת ציסטות), אנדומטריוזיס והפרדת הדבקיות בין אברי האגן. הבדיקה מתבצעת ע"י ניתוח, בהרדמה מלאה אשר במהלכו דרך הטבור מוחדר גז דו תחמוצת החנקן לחלל הבטן ובהמשך הלפרוסקופ שהינו צינור אופטי בקוטר של מספר מילימטרים ומחובר מצידו האחד למצלמה ומצידו השני למסך. בהמשך, יוצרים בשיפולי הבטן מימין ומשמאל שני פתחים נוספים קטנים המאפשרים החדרת כלים לסקירה של אברי האגן וטיפול תואם בהתאם לממצאים.
